מאמר: וירש – הכרת תודה (Gratitude) הינה תכונה של הלב

ראיון עם גיתי–אנאנד עבור אושו טיימס גרמניה

גיתי:   אתה מדבר על הכרת תודה כעל תכונה של הלב, אתה יכול להסביר בבקשה?

וירש:   שני דברים עולים לי בראש – אושו, וההורים שלי. כשפגשתי את אושו ב- 1974, בשבילי הוא היה "סקס גורו". אח"כ ראיתי איזה גאון אנושי הוא, ויכולתי לקבל מילים כמו "מאסטר", ו- "הארה" (Enlightenment).

היום כשאני מבקר ב- סמאדהי, אני רק מרגיש הכרת תודה גדולה על כך שיצא לי לפגוש את האיש הזה, שהוא יכל להיות המאסטר שלי, המורה והאבא. הוא הראה לי את הלב שלי ואני רק בוכה מהתרגשות.

אני זוכר שאבא ואמא שלי השקיעו בי הרבה. הם סבלו אותי! באמת היתה להם אהבה אליי, כי עשיתי להם גהינום. כשאני מביט לאחור, אני רק יכול להגיד תודה ליקום על שנתן לי הורים מדהימים כאלה.

עכשיו הכרת התודה הזו מחלחלת אל מי שאני. אני מכיר תודה על הרגע הקצר הזה שבו אני נמצא על כדור הארץ הזה.

גיתי:   בקבוצות שלך אתה נותן משקל רב לגישה של להכיר תודה. איך אתה עושה זאת?

וירש:   כשאני מסתכל אחורה על החיים שלי, אני רואה איזה הרסני הייתי. היו לי כל כך הרבה רגשות שליליים לגבי איך אני רוצה שהחיים שלי יהיו, מה שקרה לי ומה שעשיתי. בשנות העשרה שלי, הייתי מכור 14 שנים,  נכנס ויוצא מבתי כלא, בתי חולים ומרכזי שיקום. אני זוכר שהלכתי לתרפיה. הצוות בקהילה התרפויטית היה אומר – "אתה לא כנה", ו- "אתה לא בא מהלב שלך". הייתי משקר ועושה מניפולציות – זה היה נכון. אבל לא יכולתי להבין את "לבוא מהלב". הייתי עסוק מדי בלשרוד, לא בלהעריך. השתמשתי בסמים ובחלומות כדי לברוח מהמציאות.

עכשיו, אני בוחר לבוא מהעמדה של האהבה וליצור מערכות יחסים כמו שאני הייתי רוצה שיתיחסו אליי. אם האחר אינו מגיב, אני לא נתקע בלנסות לגרום להם לקבל את האהבה שלי. הצורך שלי הוא לאהוב. אני יוצר מצבים סביבי, כמו משפחת ה- היומניברסיטי שלי שמעריכה אותי. הכרת תודה הינה תוצאה של לתת ולקבל אהבה, זהו מרחב פנימי.

גיתי:   להרבה אנשים קשה להרגיש הכרת תודה כי הם מאמינים שהחיים אינם הוגנים. איך אתה עובד איתם?

וירש:   קודם אני מטפל בחיצון, במערכת היחסים עם העולם. לזה אני קורא תרפיה. אני עוזר להם לשחרר את כל תגובות הנגד הרגשיות שלהם, הבעיות שלהם וההיסטוריה השלילית. זה דורש תיקון רב של ההתנהגות, כדי שהם יוכלו לעצור ולהסתכל פנימה אל מי שהם, לאן הם הולכים בחיים, למה הם הולכים לשם ומהו היעוד שלהם.

אתה יכול לתת לעצמך הסברים רציונליים, אבל רגשות עדיין יהיו שם, זוועות שלא בוטאו, הם תמיד יהיו מכשול על הדרך. אז תחילה אנו מתקנים את השליליות, ואז המסע הפנימי לגילוי הלב מתחיל. מהמקום האוהב הזה באים כל הדברים הטובים – הערכה, הכרת תודה, שקט ושלווה… איכויות של טבע הבודהא.

גיתי:   אתה מעודד אנשים להכיר תודה להורים שלהם. למה זה כל כך חשוב?

וירש:   גורדייף כתב על הקיר שלו – "אתה יכול למדוד עד כמה האדם התקדם על ידי עד כמה הוא אוהב את ההורים שלו".

בתרפיה, אני רואה שאנשים רוצים שההורים שלהם יהיו מושלמים. הם נוטרים להם טינה, הם כועסים על כך שלא גידלו אותם נכון. כל מה שההורים עשו – בין אם הילדים אוהבים את זה או לא – הם עשו בדרך בה יכלו לעשות את זה. להעריך אותם, במקום להאשים אותם – זוהי בגרות. אם אתה רואה את עצמך כתוצר של ההורים שלך – איך אתה יכול לנטור להם? זה יהיה כמו להיות מריר כלפי עצמך.

הגישה הבסיסית שלי, היא להביא אנשים לשחרר רגשות שליליים כלפי ההורים, ולהעריך את מה שהם עשו עבורם.

יכול להיות שההורים לא אהבו אותם בדרך בה הם הזדקקו לאהבה. גם אז זה שיעור חשוב, כי אז הם יודעים מה הם לא רוצים להעביר הלאה לילדים שלהם. אם משהו היה חסר להם, עליהם להפסיק להתלונן ולהתחיל לתת את זה לאחרים.

גיתי:   מה השתנה בך כשהתחלת להכיר תודה להורים שלך?

וירש:   כשהייתי ילד, אני זוכר שחיכיתי לאבא שלי שיחזור הביתה מן הספינות עליהם היה עובד. זו היתה חגיגה גדולה בכל פעם. במשך שנים של תרפיה לא ראיתי את החלק הזה, יכולתי לראות שהוא לא היה שם אך שכחתי את ה- "יישש! הוא בבית!"

אני לא רוצה לחזור על זה עם הבן שלי. בשנתיים הראשונות חייתי בהרגשה של  ’אני לא האבא שהייתי רוצה להיות עבור הבן שלי, רישי, כי הוא חי בברזיל ואני חי כאן’.

עכשיו אני יכול להגיד לעצמי שאני אבא נהדר ואני אוהב מאוד את הבן שלי. הוא שם, אני פה וזה לא אומר שאני אוהב אותו פחות.

להעריך את ההורים שלי עזר לי להגיד לעצמי – "או קיי וירש, אתה רוצה להיות אבא אידיאלי, אבל תרגע. אתה עושה את המיטב האפשרי בנסיבות הקיימות". אני מצפה לרגעים בהם אוכל להיפגש עם בני. אני סבלני.

גיתי:   היום אני מכיר תודה להרבה דברים, אך לפעמים אני מסתבך ברגשות השליליים שלי ובאלו של אחרים. מה אתה רואה שהוא הצעד הבא שלי?

וירש:   גיתי, ברוך הבא אל המין האנושי.

אני שומע את אושו אומר – "המפתח לחגיגה הוא לחגוג את החיים". הוא הלך אף יותר רחוק – "חגיגה אינה תלוייה במצב או במה שאתה מרגיש. אם זו הרגשה טובה – חגיגה גדולה. אם זו הרגשה רעה – חגיגה גדולה". פירוש הדבר הוא לחגוג את זה שאתה חי.

אז, גיתי, כשעולים בך כל הרגשות השליליים האלו, תחגוג את זה שאתה יכול להיתקע במחשבות ועבור דרך כל התהליך הזה, כי אתה אנושי. אתה רוצה לגלות את עצמך, לחפש, להעריך ולהיות מוערך.

גיתי:   מה עוזר לך לחזור אל הכרת תודה אחרי שאתה מתאכזב?

וירש:   יש לי גימיק קטן במוח. כשאני מתוח, נתון בציפיות או מאוכזב, אני אומר לעצמי – "וירש, אתה מושלם בדיוק כמו שאתה". אז אני חוזר הביתה.

בראג'ניש פוראם, אמרתי לאושו – "אני מרגיש לא שייך. אני לא מתאים לשום מקום. אני אבוד וצריך שתגיד לי שאני בסדר". התשובה שלו היתה – "לא רק שאתה בסדר, אתה מושלם בדיוק כפי שאתה". זה שקע עמוק לתוך המוח שלי, "כשאתה אבוד, על תשכח שאתה מושלם בדיוק כפי שאתה"

גיתי:   כשהגעת אל המקום של הכרת תודה, האם אתה יכול לאבד את זה?

וירש:   לפעמים אני רואה את עצמי מסתגר מפני הבחוץ כתגובה ללחץ, בעיות, סחרור של מחשבות בפנים וכל מיני. זה רק בחוץ, לא בפנים. הכרת התודה עדיין נמצאת שם, גם אם אינני יכול לתת לה ביטוי. אני יכול ליפול אל חור שחור לזמן מה, אבל אני יודע את הדרך הביתה. ברגע שאתה בבית, זה שלך.

גיתי:   על מה אתה מכיר תודה בחייך כיום?

וירש:   אני אוהב כל כך הרבה אנשים, ומרגיש נאהב על ידי כל כך הרבה אנשים. זה חתיכת הישג. כשאני מביט לאחור אל 72 השנים שחלפו, אני אומר – "וירש, יצרת המון חברים סביב העולם. הם אוהבים אותך, ואתה יכול לשטות בהרבה, אך אינך יכול לשטות בכל האנשים כל הזמן". אני מקבל כל כך הרבה הודעות, כרטיסים ואנשים שאומרים תודה. השפעתי על חייהם. מה שמרגש אותי זה לראות אנשים עוברים טרנספורמציה אוהבת. אני אוהב לראות שיש לי חלק בלהביא לידי ביטוי את האהבה היפה שישנה בכל אחד. אני מכיר תודה על כך.

גיתי:   האם תרצה להוסיף משהו לסיום הראיון?

וירש:   בשבילי ה- ’היומניברסיטי של אושו’ הינה שלוחה של החלום של אושו, הזדמנות להיות עצמי, לחלוק את מי שאני ולהביע את האהבה שלי. אני מרגיש בר מזל ומכיר תודה על שיש לי את ההזדמנות להיות במשפחה מדהימה ואוהבת שכזו.

קראתי לאחרונה שכשהעובר גדל, הלב מתפתח לפני המוח. אם תביט אל ההישג המשמעותי של החברה כיום, תראה חמדנות כלכלית, עליונות צבאית ועימותים על רקע דתי. נראה שהנושאים העיקריים הינם כסף, פצצות, ילדים עוברים התעללויות, ואיך להרוס את כדור הארץ. וישנה את הגישה של המדע, שהיא מוגבלת ואינה עונה על כל השאלות. החברה מפתחת את כל התחומים האלו, אך המימד הגבוהה ביותר הינו הלב. במימד הזה, גנרלים יהיו רוחניים, פוליטיקאים יהיו אנשים דואגים ואיכפתיים ואנשי הדת יפסיקו לריב.

אהבה הינה האיכות הגבוהה ביותר של המין האנושי – לבוא מהלב.